שכונת ואדי סאליב עברה טראומה כפולה: לאחר 1948 תושביה הפלסטינים לא הורשו לחזור, ואילו היהודים שהגיעו אחריהם פוזרו בתוך עשור או שניים לשכונות אחרות.
מה באמת קרה בוואדי סאליב? ואיך הספרות, הערבית והיהודית, כותבת את הזיכרונות?
נסייר תוך כדי שיוט ביצירות: רחוב המדרגות/יהודית הנדל, כל בית צריך מרפסת/רינה מיטרני, נערה בחולצה כחולה/ גבריאל בן שמחון, השיבה לחיפה/ עסאן כנפאני ועוד.
נקנח בשיטוט בשוק הפשפשים שפורח בסופי השבוע בין הרחובות העזובים.
משך הטיול כשלוש שעות.
